מבוא לנדודים בשטח #2
בבוקר, לאחר מפגש מרהיב עם הדולפינים של חוף קצ"א, הרגשתי בר מזל, שזה דרגה אחת מתחת לכל יכול בסולם האגו.
חזרתי לחניון הר יהורם שבע רצון ושם הארכתי את הבוקר בארוחה מפנקת.
חיברתי את הרכב לקרוואן בהצלחה וגאווה רבה, ובעצלתיים התנתקתי מאילת ויצאתי צפונה דרך צומת שיזפון. התפנקתי בארוחת צהרים בפונדק של נאות סמדר, ניפנפתי לשלום לאשראם במדבר, וירדתי מהכביש אל דרך עפר בנחל ציחור.
אז התיכנון היה כזה, נחל ציחור מהכביש ועד למפגש עם נחל פארן זה עניין של 5 או 6 ק"מ בדרך נוחה למדי. משם אעלה במעלה הפארן מרחק קצת יותר גדול אל המפגש עם הכביש למצפה רמון. עשיתי את הדרך הזאת לא מעט פעמים. היא יפה, היא רחבה, קצת מדשדשת בחלוקי הנחל באפיקים, אבל המאמץ שווה.
פעם הגדרתי בצורה מסובכת את אזור מיצרי הפארן כך: אם הייתי מגיע לנוף כזה בנמיביה הייתי אומר שרק בשביל הנוף הזה היה שווה לנסוע עד לשם... הבנתם? לא ממש.
בכל אופן הנוף מדהים. אלא שהנסיעה המדשדשת באפיק ואדי ציחור היתה מאתגרת. הרכב התחפר באפיק ונאלצתי להגביר מהירות כל הזמן כדי להיחלץ משקיעה. הבנתי שמה שעושה ג'יפ לבדו, הוא לא יוכל לעשות עם קרוואן נגרר. הג'יפ שוקל 2 וחצי טון ויש לו כח ועבירות גבוהה. תוסיף לו עוד 2 טון משקל בלי תוספת מנוע, והוא בקושי מחלץ את עצמו. הבנתי שאני צריך לשנות הרגלים. הרכב עם הקרוואן יכולים אמנם להיכנס לדרכי עפר אבל רק לטובות ולא מאתגרות. אני צריך לבחור מראש אתר אפשרי ולהחנות שם את הקרוואן. זה יהיה מחנה הבסיס בו אנתק את הקרוואן מהג'יפ, ומשם אצא לטיולי ג'יפים וטיולים רגליים, ואשוב למקום מידי ערב או אפילו אסע ליומיים ואשוב. פשוט לטייל אחרת.
חזרתי לחניון הר יהורם שבע רצון ושם הארכתי את הבוקר בארוחה מפנקת.
חיברתי את הרכב לקרוואן בהצלחה וגאווה רבה, ובעצלתיים התנתקתי מאילת ויצאתי צפונה דרך צומת שיזפון. התפנקתי בארוחת צהרים בפונדק של נאות סמדר, ניפנפתי לשלום לאשראם במדבר, וירדתי מהכביש אל דרך עפר בנחל ציחור.
אז התיכנון היה כזה, נחל ציחור מהכביש ועד למפגש עם נחל פארן זה עניין של 5 או 6 ק"מ בדרך נוחה למדי. משם אעלה במעלה הפארן מרחק קצת יותר גדול אל המפגש עם הכביש למצפה רמון. עשיתי את הדרך הזאת לא מעט פעמים. היא יפה, היא רחבה, קצת מדשדשת בחלוקי הנחל באפיקים, אבל המאמץ שווה.
פעם הגדרתי בצורה מסובכת את אזור מיצרי הפארן כך: אם הייתי מגיע לנוף כזה בנמיביה הייתי אומר שרק בשביל הנוף הזה היה שווה לנסוע עד לשם... הבנתם? לא ממש.
בכל אופן הנוף מדהים. אלא שהנסיעה המדשדשת באפיק ואדי ציחור היתה מאתגרת. הרכב התחפר באפיק ונאלצתי להגביר מהירות כל הזמן כדי להיחלץ משקיעה. הבנתי שמה שעושה ג'יפ לבדו, הוא לא יוכל לעשות עם קרוואן נגרר. הג'יפ שוקל 2 וחצי טון ויש לו כח ועבירות גבוהה. תוסיף לו עוד 2 טון משקל בלי תוספת מנוע, והוא בקושי מחלץ את עצמו. הבנתי שאני צריך לשנות הרגלים. הרכב עם הקרוואן יכולים אמנם להיכנס לדרכי עפר אבל רק לטובות ולא מאתגרות. אני צריך לבחור מראש אתר אפשרי ולהחנות שם את הקרוואן. זה יהיה מחנה הבסיס בו אנתק את הקרוואן מהג'יפ, ומשם אצא לטיולי ג'יפים וטיולים רגליים, ואשוב למקום מידי ערב או אפילו אסע ליומיים ואשוב. פשוט לטייל אחרת.
הסתובבתי וחזרתי אחורנית בנחל ציחור. באמצע הדרך הבחנתי בשביל שפונה מזרחה. הצצתי ב"עמוד ענן" וראיתי שיש שם שביל הליכה. עצרתי והתארגנתי... לפחות אלך קצת ברגל ניחמתי את עצמי על תחושת הוויתור. המסלול היה יפה, הליכה באפיק, עצי שיטה ואשל. אפרוחי קוראים שזו כנראה עונת הבקיעות התרוצצו לכל עבר, ציפורי שחור זנב פרשו זנב על ענפי העצים. אבל השוס האמיתי עוד חיכה לי. השביל הכניס אותי לקניון צר שהוביל אותי לארמון סלע טבעי. אם לא הייתי מוותר על נסיעה פעם נוספת בפארן, לא הייתי מגיע למקום המרשים הזה, אמרתי לעצמי. כל כך הרבה פעמים עברתי כאן בנחל ציחור ולא ידעתי מה נמצא כאן בסביבה. עכשיו כאשר ויתרתי על דבר אחד, מצאתי אוצר בדמות ארמון. חיפשתי אתונות ומצאתי מלוכה. אני צריך לזכור את זה...
