פיתולים ושבילים אחרים
אֵלִי, תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.
כן אני יודע שהתפילה הזו משויכת למכורים אבל...גם אני מתמכר למסע החיים אך יותר מכך תפילה זו מקפלת בתוכה תובנה חשובה בכל ניהול אתגרים.
לעיתים קרובות אני נצמד למטרות ולתכניות גדולות שהגדרתי מבלי לאפשר לעצמי להכיר בקשיים החיצוניים, בנסיבות המשתנות, בלוחות הזמנים הנדרשים לתנועה בין התחנות. ההתמקדות בתמונה הגדולה מביאה אותי, במקרים רבים, להתעלם מפרטי המידע והידע הנשלחים ומאותתים כי הנתיב המהיר אל המטרה שלי סגור כרגע ואולי כדאי להחליף שביל או נתיב ולעיתים סתם כדאי לשבת לרגע להמתין לחשוב ולחכות. תכונות אלו נדרשות ממני כיזם ולעיתים הכרחיות בכדי ליצור לעצמי את נסיבות החיים הרציות. ללא תכונות אלו לא הייתי מקים ופורץ את הגבולות עם ה"עולם של יוריקה" וכנראה גם לא הייתי מוצא את הנחישות לעבור לחיות חיים מלאים על גלגלים.
השבוע ארטמיס העבירה אותי שעור חשוב, שעור של הקשבה לסביבה, שקילת האפשרויות ובחירה בנתיב הנכון יותר עבורי ועבורה, לראות את התמונה הגדולה ולבחור בנתיב הנכון להגשמתה ולפעמים גם לשבת ולהמתין לבהירות או לתמונה.
במהלך החזרה בשבוע שעבר מאזור הצפון התפתחה רעידה קלה בזמן הנסיעה, רעידה שאולי שמצביעה על תחילתה של בעיה מטרידה אבל גם מן רעידה קטנה המעלה את השאלה האם זו באמת רעידה חדשה או שהרכב תמיד מרגיש כך ורק כעט שמתי לב לצליל הנוסף ולרעד הקל, רעידה שמופיע ונעלמת.
בסוף השבוע האחרון התקיים מפגש של גרים על גלגלים, וכמובן שמתי את פעמי לכיוון המפגש המרגש. הנה הזדמנות לפגוש רבים מחברי הקהילה שבחרו במסע ובדרך הקשר הוא ווירטואלי בלבד. ביציאה דרומה שוב היה נדמה לי שאני חש באותה רעידה קצת לא בטוח אך בכל זאת יש שם איזו רעידה חדשה.
לאחר דיון זריז ביני לבין עצמי החלטתי לוותר הפעם ולסמוך על תחושת המוכרות שפתחתי עם ארטמיס בארבעת החודשים האחרונים. מוכרות שאפשרה לי להחליט שאכן מדובר ברעידה חדשה ושסביר להניח שמצביע על בעיה מתהווה. החלטת לוותר בכאב לב, על מפגש עם אנשים מיוחדים אשר כל אחד מהם בחר מסיבותיו הוא לצאת למסע של חיים ודרכים. מצאתי את עצמי מסובב את ההגה וחוזר אל החניה בוחר הפעם בהמתנה ובבחינה אמתית של הבעיה. את סוף השבוע בלתי עם התקף צינון משמעותי ומתחת לשמיכת הפוך החמה...
כאשר יצאתי בבוקר לבדיקת הרכב עם המכונאי בתחילה נראה היה שהכל בסדר וקצת דמיינתי ולא בטוח שיש בעיה.. אבל פתאום ב70 קמ"ש ולאחר מספר דקות של נסיעה שוב הופיע אותה רעידה קטנה. לאחר בדיקה קצת יותר יסודית הסתבר שצלב הרכב התפרק והמרחק מעצירה סופית בצד הדרך או באמצע הנתיב היה קרוב מששערתי.
ארטמיס בדרכה המיוחדת העניקה לי שעור בגמישות מחשבתית ודאגה לחידוד החושים בזמן המסע בדרכים וארגנה לי סופש של מנוחה הכרחית. המסע הזה מלמד אותי שוב ושוב לתת מקום לאינטואיציה גם אם היא מעורפלת מעט ולהקשיב לתחושות הבטן גם אם הן סותרות את התכנית שהתקבעה אצלי בראש. להאמין בכל לב שהדברים הקורים לי מדויקים עבורי ונכונים לי. אבל השיעור הגדול יותר שקיבלתי הוא על היכולת לראות את התמונה הגדולה, ליהנות מהעשייה והמסע אך גם לדעת להתחשב בפרטים הקטנים ולקבל באהבה ובשמחה את הפיתולים הקטנים של הדרכים, הפיתולים שבסופו של יום שומרים אותי ערני ומגלים גם צדדים אחרים של החיים
