מילים מהדרך - התחלה

כבר זמן מה שעוברות בי מחשבות לשים את המסע שהתחלנו לצעוד בו במילים... למילים יש את הכוח גם לעבד את החוויה, וגם להנכיח אותה על הדף, לתת לה תוקף במציאות.
מצטרפת לכך המחשבה להוציא את המילים שיוולדו בי בדרך החוצה' אל העולם. .אולי משהו באפשרות לחלוק את החוויה הזאת עם אחרים- אנשים שקרובים אלי, אנשים שחלפו בדרכי, וגם אנשים שעדיין לא פגשתי ושאולי אפגוש רק דרך המילים, משהו באפשרות הזאת מייצר עוד סוג של מפגש עם העולם, עם האחר. ואני מרגישה שעוד לפני שיצאנו לדרך הזו- אנחנו כבר מתחילים לגלות את העושר של המפגשים שהיא מזמנת....
אז... הכל התחיל כמו כל ההתחלות- ברעיון... מחשבה... סוג של חלום... לנסות צורת חיים אחרת. צורת חיים שמאפשרת לנו להיות קרוב יותר לטבע. להשיל מעלינו חפצים מיותרים, קירות של בטון, מותרות ונוחות שהורגלנו אליהם, לטובת חיים פשוטים, בהם אנחנו רק עוד צד בתוך הקיום ההרמוני של העולם. לקבל במידה מהשפע שקיים בטבע- שמיים, שמש, מים, אדמה, צומח.... וללמוד איך להחזיר לטבע באופן שמתגלגל בתוך מחזוריות החיים והעולם. בתנועה מתמדת וזורמת.
אז אחרי שנים רבות שהחלום הזה משייט לו במוחי תחת הקטגוריה של "אולי יום אחד..." ועוד מספר שנים של שיחות עם האיש שלי, החצי המשלים שלי, שחוץ מלחלוק חיים משותפים, גילינו שאנחנו יכולים לחלוק גם חלומות משותפים... החלטנו ש"היום אחד" הוא עכשיו.
מצאנו חלקת אדמה להתמקם בה, הודענו על עזיבת הבית ששכרנו בשנים האחרונות, והתחלנו בתהליך של בניית קראוון נגרר למגורים.
השלב של הרעיון, לחלום- זה החלק הקל. רוב האנשים עוצרים שם. (מאז שהחלטנו להוריד אותו למציאות- 80 אחוזים מהתגובות היו – "זה החלום שלי/של בעלי/כשהילדים יגדלו...20 האחוזים הנותרים היו- "אתם לא נורמליים, נפלתם על השכל."..
בלוג נודד

#2

"עברת דירה 3 פעמים החודש" אמרה ה-חברה (בהא הידיעה!) וסיכמה את זה יותר טוב משיכולתי.
  אליה      Israel
בלוג נודד

על מפגשים מקריים וחורצי גורל

למה משבר אמצע החיים קרה בתחילת שנות העשרים שלי? לפני שאתם מגלגלים עיניים, מרימים גבה, או מהנהנים לאות הזדהות, אספר לכם סיפור קצר.
  אליה      Israel